קייד קנינגהם

הנבואה שהתגשמה

קייד פארקר קנינגהם לא היה אף פעם שם שחלף בשקט. מהרגע שבו דרך על פרקט ה-NBA, העיניים הופנו אליו. לא רק כי נבחר ראשון בדראפט 2021, אלא כי הייתה תחושה שהוא שייך לעידן אחר. שילוב בין קלאסה שקטה של פעם, ליכולות מודרניות של שחקן ורסטילי שמבין משחק לעומק. שלוש עונות לתוך הקריירה, אחרי פציעות, ספקות ואתגרים, נראה שהנבואה סוף סוף התגשמה.
העונה, 2024/25, היא לא עוד עונת שיפור – זו עונת פריצה מלאה. עם ממוצעים של 25.6 נקודות, 9.3 אסיסטים ו-6.1 ריבאונדים, קנינגהם לא רק מוביל את דטרויט פיסטונס בסטטיסטיקה – הוא מוביל אותם בזהות. הוא הפך למוח של הקבוצה, לזה ששולט בקצב, מחליט לאן כל פוזשן ילך, ומבצע כמעט תמיד את הבחירה הנכונה.
הקליעה מחצי מרחק שלו הפכה לכלי נשק. שחקנים מעטים בליגה יודעים לעצור בפול-אפ קצר ולשחרר זריקה נקייה גם כששומרים עליהם צמוד. קייד עושה את זה מתוך שקט פנימי, תוך שהוא משתמש בגובה ובשליטה בכדור כדי להקשות על כל שומר. הוא לא מהיר כמו שחקנים אחרים בעמדה, אבל היתרון שלו טמון באינטליגנציה. הוא יודע להקדים את ההגנה, לנצל חסימה, לזהות מיסמאץ’ ולבצע את המהלך הנכון.
בזמן שפרוספקטים אחרים מאותו דראפט עדיין מחפשים את מקומם, קייד כבר שם. יריבו מאותו מחזור, ג’יילן גרין, הציג יכולות אתלטיות מרשימות ביוסטון, אך נאבק ביציבות. קייד, לעומתו, הבשיל. ההשוואות כבר לא מעניינות – קנינגהם נמצא בליגה אחרת של מוכנות.
אבל לא רק המספרים מגדירים את העונה הזו. המהות היא ההשפעה שלו על אחרים. קנינגהם גורם לשחקנים סביבו להיראות טוב יותר. ההתקפה של דטרויט נראית פתאום מסודרת, נינוחה, עם עוגן ברור. השילוב שלו עם ג’יילן דורן, טוביאס האריס ומאליק ביזלי הופך לקו אחורי יציב.
מחוץ למגרש, האישיות שלו ממשיכה להקרין בגרות. הוא דוגל בתזונה טבעונית, שומר על שגרת חיים מדויקת, ומשתתף באופן קבוע בפרויקטים קהילתיים. הפרויקט “Cade’s Care Closet” שיזם תרם עשרות אלפי דולרים לבתי ספר בדטרויט ובטקסס, ויצר מערך של חדרים לתלמידים במצוקה. הוא לא רק כוכב – הוא דמות.
בעוד דטרויט עדיין בונה את עצמה סביבו, קשה להתעלם מהאפשרות שבשנים הקרובות, אם יוסיפו לקו הקיים עוד שני שחקני מפתח – אחד דומיננטי בהגנה ואחד סקורר יציב – הקבוצה הזו תוכל לא רק להיכנס לפלייאוף, אלא גם לאיים על הקבוצות הגדולות באמת.
קייד קנינגהם, בגיל 23 בלבד, כבר שם. לא כאשליה של כישרון לא ממומש, אלא כשחקן שמחזיר את התקווה לעיר שנמצאת שנים בבנייה. אם הפיסטונס לא יהרסו את מה שנבנה סביבו – יש סיכוי שבקרוב הם יחזרו לדבר שדטרויט כל כך מתגעגעת אליו: אליפות.
כדי שזה יקרה, דטרויט תצטרך לבצע כמה צעדים חכמים. הראשון הוא ייצוב הקו האחורי: קייד לא יכול לשאת את כל העומס לבד. גרד משלים עם נוכחות הגנתית וקליעה מבחוץ יכול לשחרר ממנו לחץ ולשמור עליו לאורך עונה שלמה. בנוסף, הקבוצה תצטרך להביא שחקן פנים דומיננטי – רים פרוטקטור אמיתי שיכול לסגור את הצבע ולעזור בהגנה מול קבוצות כמו בוסטון ומילווקי.
חיזוק נוסף יכול להגיע דווקא מהספסל – גארד ותיק עם ניסיון בפלייאוף שייתן דקות חכמות, יידע להוריד עומס ויוכל לשמור על קצב כשקנינגהם יורד לנוח. מעל הכל, דטרויט צריכה להמשיך להאמין בגישה: בנייה סביב שחקן אחד עם חזון. לא טריידים פזיזים, לא פתרונות מהירים, אלא תהליך עם בסיס ברור.
אם ההנהלה תעמוד בזה, ואם קייד ימשיך לשמור על קו ההתפתחות הזה – אליפות בתוך 3–4 שנים היא לא רק חלום. היא יעד אמיתי.